הטיפול בדיכאון תגובתי (טיפול במשברי חיים)
דיכאון תגובתי מתפתח כתגובה לאירוע משברי קשה שהאדם עובר (כגון פטירת אדם קרוב, גירושין, מחלה קשה וכו'). בעיני הטיפול המתאים בדיכאון מסוג זה הוא טיפול תמיכתי מעיקרו, הכולל הקשבה, עידוד ועזרה למטופל בשעת צערו. הדגש בטיפול זה הוא על קבלת המטופל כפי שהוא, על מכלול רגשותיו – ללא שיפוטיות וביקורת. סיוע של נוכחות אמפטית מאפשר למטופל לעכל בהדרגה את השבר שחל בחייו, ומסייע לו להתכונן לקראת העתיד, כשהוא מחוזק יותר ומחושל.
הטיפול בדיכאון רוחני
כולל עידוד של האדם לפיתוח בסיס של התייחסות פילוסופית ורוחנית לחייו, כדי לצקת בהם משמעות ותוכן, על פי אישיותו. הטיפול מתמקד בהפגת החרדה העמוקה מפני המפגש עם האני האמיתי ועם מציאות חיינו הזמנית, והתרה הדרגתית של השימוש בשטחיות (ואמונות שטחיות) ואטימות רגשית כמנגנוני הגנה מפני חרדה זו.
הטיפול בדיכאון התפתחותי
שונה משאר סוגי הדיכאון, ומושם בו דגש על מתן הקשר חיובי לחוויה הדיכאונית כחלק מתהליך התפתחות נפשית משמעותית. המטופל יוצא למסע של חקירה פנימית רוחנית ופילוסופית בדרך לעצב לעצמו מערכת אמונות ותפיסות רחבות יותר ועמוקות יותר מאלה שהחזיק בהן קודם למצב הדיכאוני.
הטיפול בהפרעות דו-קוטביות
דומה במאפייניו לטיפול בדיכאון האנדוגני. גם כאן מדובר לרוב בטיפול ממושך ויסודי. בטיפול בהפרעות דו-קוטביות הדגש מושם על בניית יכולת פנימית של המטופל להגיע לאיזון נפשי טוב יותר – הן מבחינת האפיזודות הדיכאוניות, והן מבחינת האפיזודות המאניות. אולם פעמים רבות קיים קושי של מטופלים לוותר על המצב המאני הנחווה בתוכם כחוויה עילאית, שהם מבקשים לשמר. הם אף מוכנים לעיתים לספוג את הדיכאונות הקשים, ובלבד שיוכלו לחוש את פעימת החיים באמצעות המאניה. הויתור על האפיזודות המאניות נראה בעיניהם כויתור על האישיות הייחודית שלהם, ועל החיבור שלהם לחיים. לכן בהפרעות מסוג זה חשובה ביותר המוטיבציה האמיתית לשינוי. משקיימת שאיפה לאישיות מאוזנת יותר - יכול הטיפול הרגשי לקדם את הלוקים בהפרעות דו-קוטביות אל מטרתם באופן הדרגתי ולאורך זמן.
הטיפול במצבים אובדניים - במצבים בהם קיים סיכון אובדני ממשי, על פי דיווח עצמי של המטופל, או אבחון שלי – אני עורכת חוזה מיוחד עם המטופל, שבו הוא מתחייב שלא לפגוע בעצמו לפרק זמן מוגבל ומסוים, המוסכם בינינו, כדי לאפשר לו להתרכז בטיפול. עוד מתחייב המטופל כי בכל מקרה של הצפה בדחפים אובדניים וחשש לאיבוד שליטה, עליו ליצור עימי קשר בטרם יעשה כל ניסיון אובדני. בזמנים כאלה יכול המטופל להתקשר אלי 24 שעות ביממה, במשך כל ימות השבוע, כולל שבתות וחגים.
גבול ברור זה בא לסייע למטופל לקחת אחריות על התנהגותו באמצעות ההתחייבות לאדם אחר, ולאפשר למטפל שלא להיות "שבוי" בחוסר היציבות הרגשית של המטופל. לאחר שנערך חוזה כזה, אנו מתפנים לעסוק בתכנים הטיפוליים שמביא המטופל, תוך התייחסות לצרכיו המיידיים, עזרה בהתארגנות יומיומית והתלבטות משותפת בקבלת החלטות. לתשומת לבכם: במצבים אובדניים הקבלה לטיפול על ידי מותנית בהערכה פסיכיאטרית.
כללי התמודדות עם מצבים אובדניים:
חלק מן התסמינים בהפרעות הדיכאון כוללים מחשבות אובדניות, הצהרות אובדניות, תכנון מפורט של האקט האובדני, ולעתים אף ביצוע ניסיון אובדני.
בכל מקרה של התנהגות אובדנית:
1.יש לפנות באופן מיידי למטפל הרגשי (במידה והאדם נמצא בטיפול), או לרופא המשפחה, לפסיכיאטר או לחדר מיון בבית חולים.
2. אין להשאיר את האדם לבד אפילו לא לזמן קצר! יש לדאוג להשגחה צמודה עליו, כולל ליד השירותים.
3. יש לדאוג לסילוק כלי נשק או אמצעים אחרים בהם יכול האדם לעשות שימוש (תרופות, כדורי שינה, סכינים חדים, וכו').
4. רצוי לשים לב למכתבים/יומנים/פתקים שהאדם משאיר לעיתים בסביבותיו כקריאה שקטה לעזרה.
5. קחו ברצינות רבה כל אמירה, רמיזה או התנהגות חריגה שיכולה להיות קשורה לאובדנות, ותוכלו למנוע אסון.
5. לתשומת לבכם: קיימים מצבים בהם גם לאחר התערבות מקצועית – הסכנה לאובדנות אינה חולפת, ואף להיפך: רבים מן האקטים האובדניים מתרחשים דווקא כאשר האדם מתאושש, לכאורה, מן הדיכאון ויש לו יותר כוחות.
יש לשים לב באופן מיוחד לשלב זה בהחלמה.
למידע אודות הפרעות דיכאון ומצב רוח
