הדבר נראה היה לי תמוה ביותר, בלשון המעטה. תמיד הסתייגתי מאנשים שטענו כי הם מדברים עם ובשם האלוהים, והרשו לעצמם לתת דיאגנוזות העלולות לגרום נזק, כלאחר יד. אני מצויה היטב בפסיכופתולוגיה בזכות לימודי האקדמיים, ומרבית האנשים שפגשתי אשר הכריזו כי הם מדברים עם אלוהים, לרוב אובחנו כבעלי בוחן מציאות לקוי וכסובלים מפסיכוזות.
היתה בי התנגדות עזה להיפגש עם אותה מתקשרת, אבל משהו פנימי שלא יכולתי להסביר דחף אותי לנסות. וכך, להפתעתי הרבה, מצאתי את עצמי מרימה את שפופרת הטלפון, מחייגת אליה וקובעת איתה פגישה.
לאחר מספר ימים הגעתי לפגישה עם ר' סקרנית ומלאת ספקות. בעיני רוחי ראיתי את הדמות הסטריאוטיפית המוכרת של מגדת עתידות: אישה מבוגרת עם טורבן על הראש, בעלת ציפורניים מלאכותיות אדומות ומבט חודר מוקף עיניים מאופרות בכבדות, יושבת מול כדור בדולח...
אך ר' נראתה כמו אדם מן היישוב, בשנות השלושים לחייה – רצינית, עדינה ונעימה. היא הושיבה אותי בחדר קטן בתוך בניין שנראה היה כמו סניף של קופת חולים, שאלה לשמי הפרטי, ולא יותר. אחר כך עצמה את עיניה בריכוז עמוק והתחילה לספר לי דברים על עצמי שאיש מלבדי לא יכול היה לדעת. היא סיפרה לי על האישיות שלי, על תכונות האופי שלי ועל הבעיות והקשיים שאני חווה. ר' תיארה בדיוק רב, ומביך משהו, איך אני מתנהגת לעתים במחיצת אנשים ואילו מחשבות חולפות בראשי אותה העת, ואף יעצה לי כיצד לשנות את התנהגותי ואת אורח חיי באופן שיקדם אותי אל השגת מטרותי.
יצאתי מן הפגישה המומה. איך יתכן, שאלתי את עצמי, שהאישה הזו, שלא ראתה אותי מעולם, מתארת ברהיטות, בביטחון ובדיוק רב את כל מהלך חיי, ואף נותנת לי עצות ראויות כל כך ?!
במשך זמן רב לא הצלחתי לגשר על הפער שבין תפיסת העולם הרציונלית שלי לבין החוויה שחוויתי במפגש עם ר'. כל שידעתי הוא שבעקבות המפגש התחלתי להשתנות. התרככתי, נעשיתי פתוחה יותר לאנשים אחרים, יותר רגישה, יותר רגועה, שיפוטית פחות. גם אנשים שלא פגשתי זמן רב הבחינו בשינוי המשמעותי שחל בי.
חלפו מספר חודשים מאז הפגישה ועד שהחלה לנקר בראשי המחשבה כי לא יתכן שר' לבדה ידעה עלי כל כך הרבה. חייב היה להיות שם משהו נוסף.
החלטתי לשוב ולהיפגש עם ר', הפעם כתלמידה. בהכוונתה, וכן בעזרתם של אנשים נוספים ובאמצעות קריאה מרובה וחקירה פנימית עמוקה, התחילו לצוץ במוחי באופן ספונטני רעיונות חדשים אשר לא עלו בדעתי לפני כן. הרעיונות הגיעו לכאורה "משום מקום" – בשונה מרצף מחשבות רגיל. בנוסף, התחלתי לפתח מעין דו-שיח עם קול פנימי בתוכי, שחשתי שאינו חלק ממני (זה לא היה קול ממשי, אלא חוויה הדומה לדיבור הפנימי שלנו עם עצמנו, אך בעלת איכות אחרת ממנו), ובחילופי הדברים הללו נמסר לי מידע בנושאים שונים, שלא היה ברשותי קודם לכן, והוכח כנכון.
במקביל, החלו להתרחש בחיי צירופי מקרים וחוויות מוזרות: קיבלתי ידיעות מוקדמות לגבי אירועים שעתידים לקרות, והם אכן קרו. אנשים שלא הייתי עמם בקשר שנים רבות ועלו במחשבתי – הופיעו לפתע. מצאתי את עצמי מספרת לאנשים, שלא ראיתי מימי, פרטים על אירועי חיים עבריים ועתידיים שלהם, והכל התברר כמדויק. בנוסף, יכולתי לתאר כיצד נראים אנשים שלא פגשתי מעודי, ואף לדעת מה מצבם הפיסי והרגשי. עם הזמן החלה מתהווה בי ההכרה שגם אני מתקשרת, ועובדה זו גרמה לי לקושי רב.
התקשיתי להתרגל לרעיון שכעת גם אני שייכת לקבוצה איזוטרית של אנשים שבעבר ראיתי כמוזרים ואפילו כבעלי הפרעות נפשיות – במיוחד מפני שתמיד היה לי חשוב לראות את עצמי ולהיראות בעיני האחרים כאדם מיושב, רציני וקונבנציונלי. יחד עם זאת, התרגשתי מאוד מן ההבנה כי קיים משהו מעבר לראייה הרגילה שלנו את העולם, והאפשרות לעזור לאנשים כפי שר' עזרה לי, חיזקה בי את הרצון להתגבר על קשיי האישיים, לקבל את עצמי כאדם רוחני ולהתקדם הלאה. הדרך לא היתה קלה, אך במהלכה הבנתי את ההבדל החד משמעי בין "אנשי הרוח" לבין חולי הנפש. הבנתי כי חולי הנפש, ככל שהם חולים יותר, הם הולכים ומתרחקים מן המציאות – לעתים בשל קריסה של המערכות המנטליות והנפשיות שלהם, המותירה אותם נרפים, חרדים ומדוכאים, ולעתים בשל כניסתם למצבים פסיכוטיים ואובדן הקשר שלהם עם סביבתם.
משברים נפשיים קשים אלה גורמים, בדרך כלל, לחולי הנפש סבל רב כל כך, עד שלמרבה הצער חלקם מעדיפים לשים קץ לחייהם. בניגוד גמור לכך, אנשי הרוח – ככל שהם מעמיקים בהבנת הנסתר, כך מתעצמת בריאותם הנפשית ותחושת האושר והשפע שלהם גדלה. אחיזתם במציאות הולכת ומעמיקה, שכן רוחניות אמיתית פועלת תמיד במציאות הפיסית: חזיונות ומידע המתקבל באמצעות תקשור – מוכיחים עצמם כנכונים. משהיו הגדרות אלו ברורות ונהירות לי, והבנתי אל נכון את ההבדל בין חזיונות הנובעים מבריאות ובין אלה הנובעים מחולי, יכולתי להמשיך בבטחה בדרכי הרוחנית.
בנובמבר 2002 נסעתי לטיול בהודו. הרגשתי כי עומדים להגיע אלי רעיונות חדשים, אך לא ידעתי כיצד ומתי יקרה הדבר. ואז, בערב קיץ נעים, בעת שישבתי במסעדה מול השקיעה, על חוף קסום, והתכוננתי לסכם ביומן האישי שלי את אירועי הימים האחרונים, מצאתי את עצמי כותבת את הפרק הראשון בספר, אשר ניתן לי על ידי התחברות באמצעות תקשור לישויות שזיהו עצמן בשם "ישויות האור" (ולאחר מכן שינו את שמן בהתאם לתוכן הפרקים). הספר, כך נמסר לי, יכלול שלושה חלקים (שערים), ידון בעיקר בתכלית הבריאה ובתכליתו הרוחנית של האדם בעולם וישמש מדריך להתפתחות רוחנית.
התקשיתי באותה העת להתפנות לכתיבה, משום שהייתי מוצפת ביופי ובחוויות הנפלאות שחוויתי בהודו – באנשים המיוחדים שפגשתי, בנופים, בשמחה ובאהבה הרבה שקיבלתי – אך למרות זאת השתדלתי לעמוד במשימה. את הפרקים הראשונים (למעט הפרק הראשון, כאמור) קיבלתי בעת שישבתי לבד בחדר, או בבקתת קש לאור נרות. פתאום היתה מבזיקה בי הידיעה כי עומדים להכתיב לי פרק נוסף. הייתי עוצמת את עיני, נכנסת לריכוז עמוק ומבקשת להתחבר אל ישויות האור המכתיבות את הספר.
לאחר מכן הייתי מרפה את הגוף ומנקה את ראשי ממחשבות, והרעיונות היו מגיעים בשטף מדהים. בתחילה היתה הכתיבה חוויה רגשית קשה מאוד עבורי. אמנם התנסיתי קודם לכן בכתיבה בתקשור, אך הסגנון והתכנים היו בדרך כלל קשורים לענייני דיומא, והיו מובנים ובהירים. לעומת זאת, הסגנון בו תוקשרו לי פרקי הספר היה שונה לחלוטין ממה שהכרתי קודם לכן – גבוה ולעתים סתום. הואיל ואני אסרטיבית ועצמאית במהותי, התקשיתי להרפות ולהניח לתקשור לחדור אלי. הייתי מאוד עצורה. בעת שהיד שלי כתבה – הראש שלי היה עסוק בניסיון להבין את הכתוב. חששתי שאני מאבדת שליטה, אבל הבנתי שעלי להמשיך משום שהרגשתי שהמסרים הינם בעלי חשיבות רבה. כך התהווה הספר, גם לאחר חזרתי לארץ, במשך כשנתיים וחצי. המאמרים הוכתבו לי באופן לא סדיר, בפרקי זמן של כעשרים דקות כל אחד, מבלי שהיתה לי ידיעה מוקדמת כלשהי לגבי הנושאים העתידים להיות נדונים בהם.
בכל פעם הופתעתי מחדש משפע הרעיונות, מהדיוק בניסוחים, משפתן הקולחת של הישויות ומהדימויים הנפלאים בהם השתמשו. כאשר, לדוגמא, ביקשתי מן הישויות להתגלות אלי במציאות הפיסית, קיבלתי מהן את המשל הבא: במעבה היער, בינות לעצים, ישנה מערה חבויה מעין כל. רק רואי נסתר יודעים על קיומה של המערה – שאין היא מצויה אלא בדמיונם. אלה אשר ישכילו לצייר אותה בדמיונם, יזכו להגשימה ולראותה במציאות. זהו סוד כל הסודות. אם תשכילי לחזות בנו בעיני רוחך או אז תוכלי לראות אותנו באופן ממשי...
עם הזמן חוויית התקשור נעשתה נעימה ומרתקת. התרגלתי לשפה ולקשר המיוחד עם ישויות האור, לחוש ההומור שלהן, לביקורת שלהן עלינו בני האנוש, לעידוד שלהן ולכנות והעדינות שבהן נמסרו הדברים. כמו כן למדתי רבות מתוכן המאמרים עצמם. עם זאת, עלי לציין כי חלק מן המסרים בספר עברו בצורה סבוכה מדי ולא רציפה. אני עצמי הבנתי מתוך חווית הכתיבה את הכוונה של הישויות, אך לקורא מן החוץ יכולים היו המסרים להיראות לעתים בלתי ברורים. משום כך שיכתבתי את החומר וגיבשתי אותו לכדי מאמרים נגישים ובהירים יותר, ללא שינוי מהותי של רוח הדברים. הספר, כאמור, בנוי משלושה שערים: השער הראשון – "מתודעת נפש לתודעת נשמה", השער השני – "מאמונה לידיעה", והשער השלישי – "אל עבר האמת". כל שער מחולק לפרקים (מאמרים), ומניח בסיס להבנת השער הבא אחריו. בסך הכל מכיל הספר 60 פרקים, ובסופו מופיעים אינדקס מושגים ייחודיים ורשימת המדיטציות המונחות המובאות בתוך הפרקים, אשר ערכתי על מנת להקל על הקוראים.
המאמרים עוסקים בנושאים שונים: חלקם מביאים רעיונות מוכרים – הנשענים על אלמנטים מתורות רוחניות כמו תורת הקבלה ובודהיזם, ותורות מדעיות כגון פסיכולוגיה, ביולוגיה ופיסיקה – וחלקם חדשניים ונועזים. הם נוגעים בשאלות ותכנים רבים ומגוונים ביותר, כגון משמעותה של האהבה, מבנה העולם הרוחני, הסיבות להתהוותן של בעיות פיסיות ונפשיות והדרך להחלמה מהן, ודרכים להגשמה ומימוש עצמי.
עוד מציגים המאמרים, בין היתר, הסברים למהות הבריאה ומוצא המינים, הסברים על מהותם של יקומים מקבילים והבדלים מגדריים, נדונה בהם שאלת הבחירה החופשית ושליטה באירועי חיים, וכן מועלות שאלות קשות ונוקבות בעניין הסבל והאומללות בעולם. בנוסף, מובאים בהם רעיונות חדשניים כמו סוגים של אנרגיות ייחודיות לא מוכרות ואפשרויות של בני אדם לפרוץ את גבולות הגוף שלהם ולהיות פיסית במספר מקומות בו-זמנית. בחלק מן הפרקים, כאמור, בנוסף להדרכה התיאורטית, מוצעת גם הדרכה מעשית לתרגול ולהתפתחות רוחנית באמצעות דמיון מודרך ומדיטציות מונחות. בד בבד עם כתיבת הספר כתבתי שירים אשר הביאו לידי ביטוי את הרגשות העמוקים שהתעוררו בי בעקבות הקשר המיוחד שלי עם ישויות האור, המלאכים ותצורות רוחניות שונות. חלקם מובאים בין המאמרים.
ברצוני לציין, כי גם לאחר כתיבת הספר, וגם לאחר מספר שנים בהן אני עוסקת בתקשור, עדיין אני נפעמת מהמפגש עם ישויות האור, ולעתים חלק מן התכנים נראים לי הזויים כל כך, עד שאני מתקשה להאמין בהם בעצמי! כי כמו שאמרו עלינו הישויות – אנו, בני האנוש, ספקנים בני ספקנים... אך יחד עם כל הספקנות, הקשיים והתלאות שליוו את התהוותו של ספר זה, אני בטוחה כי הרעיונות המובאים בו, בלתי אפשריים לכאורה ככל שייראו, יוכלו לספק לכולנו השראה וזווית הסתכלות נוספת על העולם, ואף יוכלו להורות לנו דרך אחרת לתפוס את עצמנו – כאנשים, כנשמות – בלתי מוגבלים לחלוטין במקום ובזמן.
אני מודה מקרב לב לכל האנשים שתמכו בי בתהליך יצירת הספר, ובעיקר לרינת הילה מרזל, מורתי הרוחנית, המסייעת לי במשך שנים רבות בתהליך התחברותי אל תבונת הנסתר והופכת קסם למציאות יומיומית, ולאמא שלי – אלישבע ברעם, שהקדישה שעות ארוכות למלאכת העריכה, עזרה לי בסבלנות רבה והעניקה לי מחכמתה, תבונתה ואהבתה. לסיום, תודה מיוחדת, כמובן, לישויות האור וההדרכה הרוחנית שלי, המלוות אותי במסעי האישי בכל עת – באהבת אין קץ.
קריאה נעימה, שלי ברעם
