פח אשפה או בית מקדש?
דקלה ועודד נכנסים אלי לקליניקה בפעם הראשונה. הם נשואים הרבה שנים. אבל הם לא מסתדרים. בעצם, הם נזכרים במהלך המפגש, הסתדרו ביניהם רק בשנה הראשונה, לפני שנישאו. ומאז, כבר שנים רבות שהקשר ביניהם קשה. דקלה מרגישה שעודד לא מוכן אף פעם לקבל ביקורת או להודות שהוא לא בסדר, וגם לא מוכן להשתנות, ועודד מרגיש שכל מה שהוא עושה לא מוצא חן בעיני דקלה, ולא מספק אותה. הוא טוען שהיא לא רואה כמה הוא משקיע, כמה הוא רוצה, וכמה הוא אוהב אותה.
וכך חולפים חייהם, עם שלושה ילדים בוגרים, והריבים רק מתעצמים. קשה להם מאוד. בסך הכל הם אוהבים אחד את השני, אבל השנים האחרונות הן ממש גיהינום, ומביאה אותם לחשוב שאולי – משבגרו הילדים, כדאי שייפרדו.
יש דפוס מסוים לריבים שלהם: עודד מעצבן את דקלה, היא כועסת וצועקת עליו. נואמת לו נאומים. עודד יוצא והולך באמצע הנאום, מרגיש שדקלה משפילה אותו ונוהגת בו בחוסר רגישות. נמאס לו להרגיש מותקף. דקלה כועסת על עודד שאינו מסוגל אפילו לשבת ולהקשיב לה, אלא כל הזמן בורח, ומרגישה שאין לה עם מי לדבר. היא מרגישה פגועה ונטושה. לוקח כמה ימים לכעסים לחלוף, ובינתיים הם לא מדברים ביניהם, אלא על עניינים חשובים. בינתיים השתיקה רועמת, וגם כשהכעס שוכך, קשה לשניהם להגיד סליחה – וחולפים כמה ימים נוספים עד שהם שבים ליחסים נוחים.
אני יושבת מולם ואומרת – תקשיבו, אתם הרבה שנים יחד, הקמתם בית משותף, יש לכם שלושה ילדים, ומשום מה – כמעט מן ההתחלה, אתם מתייחסים לזוגיות שלכם, סליחה אם זה נשמע קצת גס - כמו אל פח אשפה. כאילו שאפשר להשליך כל דבר רגש קשה, כעס, תרעומת ותסכול על בן הזוג, והוא יישאר איתכם ויאהב אתכם לאורך זמן, למרות ההתנהגויות הללו. ואני אומרת שהקשר שלכם לא פשוט כיוון שבמובנים רבים אתם מסכימים, כל אחד מצידו, לקבל את ההתנהגויות הלא נאותות של בן הזוג ושל עצמכם. או במשפט אחד – אתם לא שומרים על החברות והנאמנות שלכם כל אחד לעצמו ולבן הזוג שלו.
כשזוג מתחתן, הוא נישא על ידי חופה וקידושין. קידושין מלשון קדושה. אבל שיש לי הרושם שבמהלך השנים לא שמרתם כראוי על הקדושה ביניכם. לכן, בשלב ראשון בואו לא נעסוק במה שהיה ביניכם קודם. הייתי רוצה להציע לכם ליצור חוזה חדש מהיום והלאה, ולשאול אתכם: האם תסכימו להתחתן מחדש? ליצור מרחב של קדושה ביניכם? לנהוג ביחסים ביניכם בעדינות – של גן עדן, ולוותר על המרחק והניכור?
הם מסתכלים זה בזה ומהנהנים. כן, אנחנו מוכנים. מוכנים לצאת לדרך חדשה.
שבוע עובר, ועודד ודקלה שבים אל הקליניקה. הם יושבים מולי, מסתכלים זה בזו במבטים נעימים של הסכמה, ואומרים - השבוע נזכרנו בקדושה שביננו ושמרנו עליה מכל משמר. כבר זמן רב שלא היה לנו שבוע נעים ואוהב כל כך יחד. החלטנו שאנחנו רוצים להשקיע את כל המאמץ שלנו כדי שנוכל להישאר יחד.
אני מברכת אותם על היציאה לדרך משותפת חדשה, ועכשיו – כשיש לנו בסיס חדש והסכמה לגבי השותפות שביחסים, נפנה לבדוק בדיוק היכן יושבים הקשיים, נטפל בדפוסי ההתנהגות מעוררי המחלוקת, ונחליף אותם בחומרים האחרים שמהם עשויה הקרבה והאהבה. זה בוודאי לא יהיה פשוט, ולא רק הרמוני וקל, אבל אם תהיה מסגרת אוהבת של חברות ונאמנות, יש סיכוי גדול – שהאהבה תנצח.
*מבוסס על טיפול אמיתי, אך כל הפרטים המזהים שונו, לצורך שמירת סודיות
עוד על הטיפול הזוגי שלי
